מסלול חיי יפה מזור

View מסלול חיי סבתא יפה in a larger map

תולדות חיי יפה מזור

סבתא יפה נולדה באיסטנבול שבטורקיה ב- 13.9.1937 .
בח"ול קראו לסבתי קורה ובארץ היא שינתה את שמה ליפה מכיוון שיפה הוא שם עברי. יפה היא בת יחידה להוריה רוזה ושמעון. אבא של יפה עבד בחנות עיתונאית והיה צריך לפרנס את משפחתו לבד כי אמא של סבתי הייתה עקרת בית. יפה עלתה לארץ בגיל 5 וחצי בשנת 1943 (בזמן מלחמת העולם השניה)מכיוון שכל משפחתה הייתה בארץ.
היא עלתה על הרכבת ונסעה עם שני הוריה דרך סוריה,משם ללבנון ואז הגיעה לארץ.
כשהגיעה לארץ היא התחילה ללמוד בביה"ס ביאליק כשאינה יודעת עדיין עברית, דבר זה גרם לקושי רב בלמידה ובתקשורת. היא למדה במשמרת שנייה, כלומר במקום ללמוד בבוקר מ-8 עד - 1 , היא למדה מ-1 עד -5 אחר הצהריים. זאת משום שלא היו מספיק כיתות לימוד לכמות הילדים.
עוד אחת הבעיות שהיו ליפה כשהגיעה לארץ היא שיפה נכנסה לכיתה א' ולא היו לה חברים או חברות. אך אם הקשיים האלה, היחסים אם השכנים בארץ היו מאד טובים-"כמו משפחה" וזה הקל מאד.
לאחר שנה, עברה יפה לגימנסיה הרצליה ושם הצליחה ללמוד את השפה העברית ולהתאקלם.
מכיוון שבאותה תקופה לא היו מחשבים או טלויזיות אז סבתי שיחקה עם חברותיה במשחקי חוץ כמו:שלום אדני המלך,קפיצה בחבל,5 אבנים,קלס,מחבואים,המלך אמר ועוד.
לאחר מיכן פרצה מלחמת העצמאות. יפה זוכרת את יום פרוץ המלחמה היטב. כל האנשים צהלו ברחובות ופצחו בריקודים ושירים , ולמוחרת היום פרצה מלחמת האצמעות.
7 מדינות ערב פרצו לישראל והתקיפו אותה מכל הכיוונים. סבתי הייתה רק בת 11 כשאר פרצה המלחמה. לסבתי היה קשה מאוד ומסוכן. היא מספרת שהיא היתה הולכת ברחוב וכדורים היו מתעופפים באוויר.
פעם אחת שסבתי חזרה מביה"ס פיתאום התחילה מתקפה על העיר . היא לא ידעה מה לעשות אז היא הלכה למקלט של אחד הבניינים .
עוד זכרון שיש לסבתי ממלחמת האצמעות הוא שהייתה סכנה לחדירת כדורים לכן בבית היו שקי חול חוץ מבחדר אחד ובו שעון שהיה מסוכן לכניסה מכיוון שהיה חשוף לירי.
באחת הפעמים, כשסבתי רצתה לראות מה השעה, היא החליטה להפר את האיסור להיכנס לחדר וכמעט שילמה על כך בחייה. היא שמעה קול שריקה ומהר נרתעה. מאוחר יותר הסתבר לה שהיה זה קול שריקת הכדור שחדר לחדר, פגע בשידה העתיקה עם דלתות הזכוכית, ולמרבה המזל פגע רק במסגרת העץ ולא בה. עד היום ניתן לראות את הסימן שהותיר הכדור.
סבתא מספרת שהיא הייתה שומעת מידי פעם אזעקה בדרך לבית הספר והיא הייתה צריכה לרוץ מהר לבית זר כדי להתחבא עד שלא היה מסוכן לצאת החוצה.

לסבתי יפה לא חגגו בת מצווה מכיוון שאז לא היה מקובל לעשות זאת.
באותו זמן הייתה תקופה של צנע.יפה מספרת שהיו צרכים לעמוד בתור כדי לקבל תלושים לאוכל.
לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים.היא ערכה רק שישה ימים אבל היא הייתה מסוכנת מאד.עד היום היא זוכרת את שריקות הכדורים והפצצות אשר עפו לידה בזמן שהייתה בדרכה לביה"ס. אך למרות המצב הקשה ששרר בארץ באותה תקופה,מצב הרוח הכללי שלהם היה מרומם. סבתי מספרת שבביניין שלה שהיה ממוקם בשכונת פלורטין בדרום תל אביב,גרה חברה מאד טובה שלה. עם משפחתה וגם עם שאר השכנים בביניין היו יחסי שכנות קרובים וחמים. עובדה זאת הקלה את ההתמודדות הנפשית עם המצב הקשה והמסוכן שהיה בזמן המלחמה. אותה חברה טובה ששמה רחל, גרה בקומה שמתחת לדירת סבתי. בכל פעם שנשמעה אזעקה, הייתה סבתי יורדת עם הוריה לדירתה של רחל. הם היו מסתתרים ב"נישה"(חדרון קטן) שהייתה ממוקמת בכניסה של הדירה, ונחשבה למקום בטוח יחסית. הם היו מנסים להעביר את הזמן ביחד בנעימים בכדי שלא יחשבו על הסכנות. אחת הדרכים הייתה לזהות את סוג המטוסים המפציצים לפי הקולות והצלילים שלהם. הקשר הקרוב שנוצר אז ליווה אותם שנים רבות וטובות עד שנפטרה לאחרונה.
יפה לא שירתה בצבא בגלל קשיי ראייה ובמקום זאת עבדה בחנות של אביה 5 שנים. כשהייתה בת 22,אביה שלח אותה להביא כסף.
כשחזרה, פגשה אדם(סבא שלי) באוטובוס והם התחילו לדבר והפכו לזוג. בגיל 23 סבתא יפה התחתנה עם סבי שלמה(ז"ל) ונולדו להם שני ילדים:אמא שלי-רינה ודוד שלי-אהרון. בכדי לפרנס את המשפחה, עבדה יפה בבתי חולים שונים במשך 19 שנים.
כיום סבתי גמלאית,נוסעת להמון טיולים במקומות שונים בעולם ונהנת מחוגים במועדון:ציור,פיסול,התעמלות קרמיקה ועוד.