סבתא יפה נולדה באיסטנבול שבטורקיה ב- 13.9.1937 .
בח"ול קראו לסבתי קורה ובארץ היא שינתה את שמה ליפה מכיוון שיפה הוא שם עברי. יפה היא בת יחידה להוריה רוזה ושמעון. אבא של יפה עבד בחנות עיתונאית והיה צריך לפרנס את משפחתו לבד כי אמא של סבתי הייתה עקרת בית. יפה עלתה לארץ בגיל 5 וחצי בשנת 1943 (בזמן מלחמת העולם השניה)מכיוון שכל משפחתה הייתה בארץ.
היא עלתה על הרכבת ונסעה עם שני הוריה דרך סוריה,משם ללבנון ואז הגיעה לארץ.
כשהגיעה לארץ היא התחילה ללמוד בביה"ס ביאליק כשאינה יודעת עדיין עברית, דבר זה גרם לקושי רב בלמידה ובתקשורת. היא למדה במשמרת שנייה, כלומר במקום ללמוד בבוקר מ-8 עד - 1 , היא למדה מ-1 עד -5 אחר הצהריים. זאת משום שלא היו מספיק כיתות לימוד לכמות הילדים.
עוד אחת הבעיות שהיו ליפה כשהגיעה לארץ היא שיפה נכנסה לכיתה א' ולא היו לה חברים או חברות. אך אם הקשיים האלה, היחסים אם השכנים בארץ היו מאד טובים-"כמו משפחה" וזה הקל מאד.
לאחר שנה, עברה יפה לגימנסיה הרצליה ושם הצליחה ללמוד את השפה העברית ולהתאקלם.
מכיוון שבאותה תקופה לא היו מחשבים או טלויזיות אז סבתי שיחקה עם חברותיה במשחקי חוץ כמו:שלום אדני המלך,קפיצה בחבל,5 אבנים,קלס,מחבואים,המלך אמר ועוד.
לאחר מיכן פרצה מלחמת העצמאות. יפה זוכרת את יום פרוץ המלחמה היטב. כל האנשים צהלו ברחובות ופצחו
בריקודים ושירים , ולמוחרת היום פרצה מלחמת האצמעות.
7 מדינות ערב פרצו לישראל והתקיפו אותה מכל הכיוונים. סבתי הייתה רק בת 11 כשאר פרצה המלחמה. לסבתי היה קשה מאוד ומסוכן. היא מספרת שהיא היתה הולכת ברחוב וכדורים היו מתעופפים באוויר.
פעם אחת שסבתי חזרה מביה"ס פיתאום התחילה מתקפה על העיר . היא לא ידעה מה לעשות אז היא הלכה למקלט של אחד הבניינים .
עוד זכרון שיש לסבתי ממלחמת האצמעות הוא שהייתה סכנה לחדירת כדורים לכן בבית היו שקי חול חוץ מבחדר אחד ובו שעון שהיה מסוכן לכניסה מכיוון שהיה חשוף לירי.
באחת הפעמים, כשסבתי רצתה לראות מה השעה, היא החליטה להפר את האיסור להיכנס לחדר וכמעט שילמה על כך בחייה. היא שמעה קול שריקה ומהר נרתעה. מאוחר יותר הסתבר לה שהיה זה קול שריקת הכדור שחדר לחדר, פגע בשידה העתיקה עם דלתות הזכוכית, ולמרבה המזל פגע רק במסגרת העץ ולא בה. עד היום ניתן לראות את הסימן שהותיר הכדור.
סבתא מספרת שהיא הייתה שומעת מידי פעם אזעקה בדרך לבית הספר והיא הייתה צריכה לרוץ מהר לבית זר כדי להתחבא עד שלא היה מסוכן לצאת החוצה.
בח"ול קראו לסבתי קורה ובארץ היא שינתה את שמה ליפה מכיוון שיפה הוא שם עברי. יפה היא בת יחידה להוריה רוזה ושמעון. אבא של יפה עבד בחנות עיתונאית והיה צריך לפרנס את משפחתו לבד כי אמא של סבתי הייתה עקרת בית. יפה עלתה לארץ בגיל 5 וחצי בשנת 1943 (בזמן מלחמת העולם השניה)מכיוון שכל משפחתה הייתה בארץ.
היא עלתה על הרכבת ונסעה עם שני הוריה דרך סוריה,משם ללבנון ואז הגיעה לארץ.
כשהגיעה לארץ היא התחילה ללמוד בביה"ס ביאליק כשאינה יודעת עדיין עברית, דבר זה גרם לקושי רב בלמידה ובתקשורת. היא למדה במשמרת שנייה, כלומר במקום ללמוד בבוקר מ-8 עד - 1 , היא למדה מ-1 עד -5 אחר הצהריים. זאת משום שלא היו מספיק כיתות לימוד לכמות הילדים.
עוד אחת הבעיות שהיו ליפה כשהגיעה לארץ היא שיפה נכנסה לכיתה א' ולא היו לה חברים או חברות. אך אם הקשיים האלה, היחסים אם השכנים בארץ היו מאד טובים-"כמו משפחה" וזה הקל מאד.
לאחר שנה, עברה יפה לגימנסיה הרצליה ושם הצליחה ללמוד את השפה העברית ולהתאקלם.
מכיוון שבאותה תקופה לא היו מחשבים או טלויזיות אז סבתי שיחקה עם חברותיה במשחקי חוץ כמו:שלום אדני המלך,קפיצה בחבל,5 אבנים,קלס,מחבואים,המלך אמר ועוד.
לאחר מיכן פרצה מלחמת העצמאות. יפה זוכרת את יום פרוץ המלחמה היטב. כל האנשים צהלו ברחובות ופצחו
בריקודים ושירים , ולמוחרת היום פרצה מלחמת האצמעות.7 מדינות ערב פרצו לישראל והתקיפו אותה מכל הכיוונים. סבתי הייתה רק בת 11 כשאר פרצה המלחמה. לסבתי היה קשה מאוד ומסוכן. היא מספרת שהיא היתה הולכת ברחוב וכדורים היו מתעופפים באוויר.
פעם אחת שסבתי חזרה מביה"ס פיתאום התחילה מתקפה על העיר . היא לא ידעה מה לעשות אז היא הלכה למקלט של אחד הבניינים .
עוד זכרון שיש לסבתי ממלחמת האצמעות הוא שהייתה סכנה לחדירת כדורים לכן בבית היו שקי חול חוץ מבחדר אחד ובו שעון שהיה מסוכן לכניסה מכיוון שהיה חשוף לירי.
באחת הפעמים, כשסבתי רצתה לראות מה השעה, היא החליטה להפר את האיסור להיכנס לחדר וכמעט שילמה על כך בחייה. היא שמעה קול שריקה ומהר נרתעה. מאוחר יותר הסתבר לה שהיה זה קול שריקת הכדור שחדר לחדר, פגע בשידה העתיקה עם דלתות הזכוכית, ולמרבה המזל פגע רק במסגרת העץ ולא בה. עד היום ניתן לראות את הסימן שהותיר הכדור.
סבתא מספרת שהיא הייתה שומעת מידי פעם אזעקה בדרך לבית הספר והיא הייתה צריכה לרוץ מהר לבית זר כדי להתחבא עד שלא היה מסוכן לצאת החוצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה